גונן אללוף

משרד עורכי דין

 

התחברות לחברים

 

בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

בל 004299/05

 

בפני:

כב' השופט אילן איטח

 

11/09/2007

       

 

בעניין:

מ.ת.

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

גונן אללוף לירז

התובע

 

 

נ  ג  ד

 

 

 

המוסד לביטוח לאומי

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

מאיה הכט

הנתבע

 

 

 

פסק דין

 

 

1.      ביום 12.9.04 הגישה התובעת לנתבע בקשה להשתתפות בשכר לימוד ילדיה בהתאם להוראות סעיף 74 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) (נספח א' לתצהיר התובעת). ביום 24.10.04 דחה הנתבע את הבקשה בטענה כי התובעת אינה בבחינת 'הורה יחיד'.

 2.      ואלה הוראות החוק הרלוונטיות לעניננו:

 2.1.  בסעיף 74 לחוק נקבעה זכותו של 'הורה יחיד' לקבל בתחילת כל שנת לימודים מענק לימודים בעד כל אחד מילדי ההורה היחיד.

2.2.  'הורה יחיד' כאמור הוא מי שמוגדר כך בחוק משפחות חד-הוריות, התשנ"ב – 1992. בחוק הנ"ל מוגדר הורה יחיד כך:

 "תושב ישראל אשר בהחזקתו ילד הנמצא עמו ואשר נתקיים בו אחד מאלה:

(1)      .......................

(2)      הוא נשוי ומתקיים בו האמור באחת מפסקאות המשנה (א), (ב) או (ג), ובתנאי שאין אדם אחר הידוע בציבור כבן זוגו;

(א)        הוא חי בנפרד מבן זוגו תקופה של שנתיים לפחות ופתח בהליך על פי דין להשתחרר מקשר הנישואין ופעל במסגרת הליך זה שנתיים לפחות;

.........."

3.      חילוקי הדעות שבין הצדדים הם בשאלה האם יש לראות בתובעת בבחינת מי ש"פתח בהליך על פי דין להשתחרר מקשר הנישואין ופעל במסגרת הליך זה שנתיים לפחות".  

 4.      ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו כפי שהן עולות מהמסמכים והעדויות[1] שבפני[2]:

 4.1.  התובעת נישאה למר צ.ת (להלן – הבעל) כדמו"י ביום 24.6.92 ומנישואין אלה נולדו לבני הזוג שלושה ילדים בשנים 93, 95 ו- 97. כעולה מתצהיר התובעת, נישואיה עלו על שירטון והבעל החל לנקוט כלפי התובעת במעשי אלימות קשים כנגדה והחל להתנכר לילדיהם.

4.2.  בשנת 1998 הגישו התובעת וילידה תביעת מזונות כלפי הבעל/אב (תמ"ש === === ), וכן בקשה לצו מניעה מטעם התובעת כלפי הבעל לאור מעשי האלימות (תמ"ש === ). ביום 2.3.00 ניתן פס"ד בתובענות הנ"ל בהעדר התייצבות וכתב הגנה (נספח ג' לתצהיר התובעת). מעיוו בפס"ד עולות העובדות הבאות:

 א)      במסגרת צו המניעה אף נעצר הבעל ושוחרר בתנאים מגבילים ונאסר עליו להכנס לביתו.

ב)      הבעל עבר הליך טיפולי במרכז למניעת אלימות ונוצר שיתוף פעולה בינו לבין התובעת לענין מפגשים עם הילדים.

ג)       ניתן פס"ד לחיוב הבעל במזונות התובעת והילדים.

4.3.  לטענת התובעת, על אף פס"ד לחיוב במזונות לא שילם הבעל את המזונות והיא אף פתחה בגין כך תיק הוצל"פ (===), שבמסגרתו הצליחה לגבות אך ורק סכום זעום.

 4.4.  בין לבין, טוענת התובעת בתצהירה כי ביום 19.11.00 פתחה בהליך לקבלת גט בבית הדין הרבני וצרפה על כך אישור מבד"ר (נספח ז' לתצהירה). כעולה מהאישור מי שפתח בהליך הגירושין הוא דווקא הבעל, ולמעשה עובדה זו מוסכמת כיום על התובעת (עמ' 3 לפרוטוקול ש' 13 – 15; סעיף 7 לסיכומי התובעת).

 4.5.  הדיונים בבד"ר החלו ביום 14.1.01. במסגרת ההליך נקבעו מספר דיונים אליהם התייצבה התובעת, אך הבעל לא התייצב לכל הדיונים (רשימת הדיונים פורטה בנספח ג' לתצהירה). לטענת התובעת כל מאמציה לאתר את התובע עלו בתוהו, במען שנרשם במשרד הפנים הוא לא התגורר ולא היה בידה לשלם לחוקר פרטי כדי לאתר את הבעל. התובעת צרפה אישור של ההוצל"פ לפיו פקודת מאסר שהוצאה לבעל במחצית שנת 2004 לא בוצעה מאחר שהבעל עזב למען לא ידוע (נספח ו' לתצהיר התובעת).

 4.6.  בשנים 2001 – 2003 הגישה התובעת בקשה לקבלת מענק הלימודים, ובקשות אלה נדחו מן הטעם שהתובעת אינה 'הורה יחיד'. החלטות אלה אינן עומדות לדיון כעת, מה גם שבעת הגשת בקשות אלה מן הסתם לא התקיים התנאי של פעולה שנתיים בהליך להשתחררות מהנישואין.

 4.7.  לטענת התובעת, דיון שנקבע לחודש 2/03 התייצבה התובעת והבעל לא. לטענת התובעת, עקב אי התייצבות הבעל לדיונים החליט בד"ר – בהחלטה מיום 9.2.03 - לסגור את הליך הגירושין.

 ביום 28.1.07 הגישה התובעת העתק מהתיק בבד"ר, ממנו עולה כי לישיבה הקבועה ליום 2.2.03 לא התייצבה גם התובעת ולפיכך, ביום 9.2.03 נסגר התיק. עוד עולה מעיון בתיק כי התובעת לא הסכימה לגט כל עוד לא ייושבו התנאים הכלכליים (נספח ד' לתצהיר התובעת); בחודש 4/02 הגישה התובעת בקשה לזרז את הליך הגירושין, אך מאז והלאה לא התייצבו הן התובעת והן הבעל לדיונים שנקבעו (26.5.02, 2.2.03).

4.8.  בחודש 9/04 הוגשה הבקשה נשוא הדיון וגם היא נדחתה. בעקבות התערבות של שכן נפגשו בני הזוג והגיעו להסכם פשרה בנוגע לגט, תשלום מזונות והסדרי ראיה. ההסכם צורף כנספח ח' לתצהיר התובעת. בהסכם נקבע כי האב ישלם מזונות חודשיים וימחק חוב העבר, נקבעו הסדרי הראיה וינתן גט.

 4.9.  כעולה מעדות התובעת חלקי ההסכם מתקיימים, אך אף על פי כן לא פעלו בני הזוג לקבלת הגט. התובעת מסבירה זאת בכך שמה שחשוב לה הוא התמיכה הכלכלית והסדרי הראיה ופחות הגט.

 מעיון בתיק בד"ר עולה כי ביום 16.6.05 הגישו בני הזוג בקשה משותפת לגירושין. הצדדים הוזמנו לישיבה ליום 31.7.05. ביום זה ביקשו בני הזוג, באמצעות התובעת, בקשה לדחות את הישיבה "על מנת לבדוק אפשרות שלום בית".

 5.      הצדדים סיכמו את טענותיהם. הנתבע טען כי בנסיבות הענין מאחר והתובעת לא "פתחה" בהליך להשתחרר מהנישואין ומאחר והיא לא פעלה בו במשך שנתיים דין התביעה להדחות. מנגד טוענת התובעת כי מתקיימים בה יסודות ההגדרה. קודם להכרעה ראוי להרחיב בנוגע לתכלית החקיקה.

6.      מדברי ההסבר להצעת החוק[3] עולה כי הוא נועד לסייע למשפחות חד הוריות שכן "בהעדר בן זוג היכול לסייע להורה היחיד בניהול משק הבית ובתפקיד של חינוך וגידול הילדים, הוא מתקשה מחד במציאת מקום עבודה שיאפשר לו הכנסה ברמה הנדרשת לקיום ילדיו ומאידך הוא גם המפרנס היחיד של משפחתו". בהגדרה המקורית של "הורה יחיד"[4] נכללו "תושב ישראל שאינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו, אשר בהחזקתו ילד הנמצא עימו". בשנת 1994[5] החליט המחוקק להרחיב את מסגרת הזכאים לפי החוק ולהוסיף לזכאים "שתי קבוצות נוספות המתפקדות באופן מעשי כמשפחות חד-הוריות: (1) מעוכבות גט .... (2) עגונות ...."[6]. "מעוכבות הגט" הן אלה שנמנו בסעיף 2 (א) לחוק הנוכחי[7] קרי מי ש"חי בנפרד מבן זוגו תקופה של שנתיים לפחות ופתח בהליך על פי דין להשתחרר מקשר הנישואין ופעל במסגרת הליך זה שנתיים לפחות".

 7.      נפסק כי תכלית חוק משפחות חד הוריות, "היא לתת הגנה והטבות מסויימות למשפחות חד הוריות, שבהן הנטל הכספי, התפקודי והרגשי הכרוך בגידול ילדים הוטל על אחד ההורים בלבד. עיקרון מתקיים לגבי הורה שהוא לא נשוי (רווק, גרוש, אלמן) ואין לו בן זוג ידוע בציבור"[8]. לגבי זוג נשוי הציב המחוקק מגבלות – לא רק חיים בנפרד, אלא גם קיומו של הליך להשתחרר מקשר הנישואין. על הטעם לדרישה לקיומו של הליך כאמור ניתן ללמוד בעקיפין מתיקון נוסף שהוכנס לחוק  במסגרתו הורחבה הגדרת 'הורה יחיד' בדרך של הקלת הדרישות מ'נשים מוכות'[9]. מעיון בהצעת החוק לתיקון הנ"ל[10] עולה כי התנאי של פתיחה בהליך להשתחרר מהנישואין "נועד לוודא כי ההטבות יינתנו רק במקרים שבהם אין בכוונת האישה לשוב ולהתגורר עם בעלה". מן המקובץ עולה כי התכלית המונחת ביסוד הדרישה "לפתוח בהליך להשתחרר מהנישואין" היא הרצון לייחד את ההטבה להורה יחיד נשוי, רק למי שמצבו כיחיד הוא מצב מתמשך, אמיתי ולא פיקטיבי ושלא צפוי להשתנות בחזרה לאחר קבלת ההטבה.

 על תכלית זו בהקשר של זוג נשוי פוסקת כבוד השופטת איצקוביץ בענין לנדאו כך:

"באשר לזוג נשוי, קיימת חזקה כי ישנו שיתוף של שני בני זוג בכל הנטל הכרוך בגידול וטיפול בילדים. אולם, לפי נוסח החוק, כפי שהוא תוקן, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, בהתקיים נסיבות מסוימות אשר פורטו בסעיפים 1 (2) ו(3) לחוק.נ

אין הגט (התרת קשר הנישואים) מטרה בפני עצמה לפי לשון החוק, אלא דרך למנוע מצבים פיקטיביים ו/או ניצול של הדין על ידי הורה לא זכאי."

לסיכום, הגיונה של הדרישה לקיומו של הליך להשתחרר מהנישואין במקרה של הורים נשואים ברור. מלכתחילה החוק העניק זכויות רק להורה יחיד במובן המקובל של המילה, קרי מי שאין בכלל בן זוג. ההרחבות עם הזמן נעשו בדרך מדודה גם למצבים של פרידה קבועה מבן הזוג. במקרה של בני זוג נשואים, פרידה של קבע שאינה מלווה בגט מקימה חזקה של שיתוף בין בני הזוג. על מנת לסתור את החזקה יש להוכיח כי בני הזוג פעלו לפרידה של קבע. הנתבע אינו יכול מבחינה מעשית לבחון לגבי זוגות נשואים האם באמת בכוונתם להפרד בדרך קבע אם לאו, ולפיכך הדרך שקבע החוק היא להוכיח קיומו של הליך כאמור.     

 8.      משבאנו עד כאן, השאלה היא האם מתקיימים בתובעת יסודות התנאי של "ההשתחררות מהנישואין". הטענה הראשונה של הנתבע נוגעת לענין סוגית יוזם ההליך. לפי החוק הדרישה היא שההורה הזכאי יפתח בהליך להשתחררות מהנישואין – במקרה של יהודים, הליך לקבלת גט בבית הדין הרבני. האם העובדה שבעל הוא שפתח את ההליך שומטת מהתובעת את היכולת להיות בגדר 'הורה יחיד'. לטעמי התשובה לכך שלילית. שאלת יוזם ההליך אינה מהותית, לדוגמא: לא מצופה מאישה שלה המשמורת של הילדים לפתוח בהליך לקבלת גט אם הליך שכזה כבר נפתח ע"י הבעל. מדובר בהליך מיותר ומלאכותי. די בכך שבמסגרת ההליך שפתח הבעל ביקשה גם התובעת את הגט.

 9.      טענתו השניה של הנתבע היא שהתובעת לא פעלה במסגרת ההליך שנתיים לפחות. עם זאת אין בידי להסכים: ההליך נפתח בחודש 1/03 ונסגר לאחר יותר משנתיים. כך שלפחות לכאורה התקיים הליך של שנתיים. באשר לשאלה האם "פעלה" בו התובעת והאם נוכח הסגירה לא היה עליה לפעול בעצמה להשגת הגט, התובעת הסבירה כי לא פתחה בהליך משל עצמה לאור חוסר התוחלת של הליך שכזה מאחר והבעל לא אותר שכן עבר למען לא ידוע (רא' למשל נספח ה' לתצהיר התובעת). במקרה הנוכחי העדר קיומו של הליך להשתחררות מהנישואין אינו נובע מרצון לחזור לבעל. דווקא ההסכם משנת 2005 בו דובר על גט, כמו גם ההליך שנפתח בשנת 2005 בעקבותיו מצביעים על כך שבני הזוג לא תכננו לחזור ולהתגורר יחדיו. זאת ועוד, מנספח ד' לתצהיר התובעת (פרוטוקול דיון בבד"ר) עולה כי התובעת לא הזדרזה להגיע לגט למרות רצונו של בעלה כמנוף במסגרת המאבק הרכושי. טעם שכזה אינו יכול לעמוד לה לרועץ בנוגע לאי פתיחה בהליך הגירושין (השוו הנפסק בענין לנדאו).

  12.  54678313מכל הטעמים הנ"ל אני סבור כי שלא כדין דחה הנתבע את תביעת התובעת למענק לימודים. לפיכך על הנתבע לשלם לתובעת את מענק הלימודים הנתבע.

 13.  כמו כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ₪. משייצוג התובעת נעשה במסגרת תכנית שכר מצווה, אין צו להוצאות.

 אילן איטח 54678313-4299/05

ניתן היום כ"ח באלול, תשס"ז (11 בספטמבר 2007) בהעדר הצדדים.                                                               

אילן איטח, שופט

נאוה ינאי

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה



[1]               עדות התובעת.

[2]               נציגי הציבור הוזמנו ולא באו. הדיון התקיים בהעדרם. לפיכך, ניתן פסק הדין במותב חסר.

[3]               הצ"ח התשנ"ב 86.

[4]               ס"ח התשנ"ב 147.

[5]               ס"ח התשנ"ד 92.

[6]               הצ"ח התשנ"ד 118.

[7]               הנוסח נקבע לראשונה ב- 1994, אך בעקבות שינוי חקיקה (ס"ח התשנ"ח 102) שונה מבנה הסעיף המתוקן למבנה הנוכחי מבלי שחל שינוי ניסוחי.

[8]               בל (נצ') 1058/03 לנדאו סיגלית – המוסד לביטוח לאומי, (מיום 18.5.04) מפי כב' השופטת איצקוביץ.

[9]               ס"ח התשס"א 218.

[10]             הצ"ח התשס"א 391.

מניה שוחט 23, אזור | 077-3393831 | פקס: 0773393834

ייעוץ שיווקי
 פרסום בגוגל בית לעסקים
לייבסיטי - בניית אתרים