גונן אללוף

משרד עורכי דין

 

התחברות לחברים

בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו א 037891/06
 
לפני: כבוד השופטת שרון גלרֿֿאהרוני  תאריך: 11/06/2008
       
 
 
בעניין: דומבלסקי לאה  
  ע"י ב"כ עו"ד לירז גונן-אללוף התובעת
  נ  ג  ד  
  1. פרץ ליטל
2. שחוח דביר דוד
3. שטרית שמעון
 
  ע"י ב"כ עו"ד אלי קדמי הנתבעים
 
 

פסקֿֿדין

 
1.         בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 3/2/2008, להלן הכרעתי בתובענה בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"דֿֿ1984. לפי הסכמה זו, ניתנת ההכרעה על סמך החומר המצוי בתיק ביהמ"ש, ולאחר הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים. לבקשת הצדדים, פסקֿֿהדין ינומק בקצרה.
 
2.         תובענה זו עניינה הסכם שכירות בין התובעת לנתבעת 1, שלו ערבו הנתבעים 2–3, אשר אף חתמו כערבים לשטר חוב שעשתה הנתבעת 1 לטובת התובעת עם החתימה על הסכם השכירות. המושכר הוא חנות בקומת קרקע בבתֿֿים, הכוללת קומת גלריה, ומטרת השכירות הוגדרה בהסכם לצורך ניהול פיצרייה. תקופת השכירות נקבעה בהסכם לֿֿ12 חודשים. התובענה הוגשה בגין חוב דמי שכירות ונזקים למושכר. אין חולק על כך, שבגין שלושת חודשי השכירות הראשונים שולמו דמי השכירות. התביעה היא בגין דמי שכירות בעבור יתרת התקופה וכן, כאמור, בעניין הנזקים.
 
3.         עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נוגע לשאלה האם ניתן היה לנהל במושכר פיצרייה והאם בעייתיות בעניין זה, ככל שקיימת, הובהרה לנתבעים ע"י התובעת בטרם נכרת הסכם השכירות. אף בסוגיית הנזקים קיימת מחלוקת במישור העובדתי, באשר הנתבעים כופרים בגרימת נזק כלשהו למושכר.
 
4.         שני הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית (הגם שלא נחקרו על תצהיריהם עקב הסכמת הצדדים על הכרעה בתובענה כאמור לעיל) וכן נשמעה, בדיון ביום 3/2/08, עדותו של מר רפאל דגן, סגן מנהל המחלקה לרישוי עסקים בעיריית בתֿֿים.
 
5.         לאחר עיון במכלול החומר בתיק, לרבות סיכומי הצדדים, ומתוך התחשבות בכך, שמדובר בהכרעה בדרך של פשרה, אני סבורה, כי יש מקום לקבל את התביעה באופן חלקי.
 
6.         הטעמים העיקריים למסקנתי זו הם כדלקמן:  
 
6.1.    לא מצאתי בסיס ראיתי מספיק לקבוע, כי הנתבעים הוטעו עלֿֿידי התובעת בכל הנוגע לאפשרות ניהול פיצרייה במושכר, או כי נוהל מצד התובעת בעניין זה משא-ומתן בחוסר תוםֿֿלב בטרם נכרת הסכם שכירות. בעניין זה אף לא הוכח, כי התובעת ידעה כלל על קיום בעייתיות בכל הנוגע לניהול הפיצרייה, היות שפעולת העירייה בעניין זה, לרבות הגשת כתב אישום כנגד השוכר הקודם, אשר ניהל במקום פיצרייה, נעשתה מול אותו שוכר קודם, ולא מול בעלת הנכס – התובעת.
 
6.2.    אני אף סבורה, כי הייתה לנתבעים, או למי מהם, אפשרות לערוך בירור יסודי יותר, בכוחות עצמם, מול גופי הרישוי בעירייה בנושא הנ"ל, ולברר, מראש, בטרם התקשרו בהסכם, האם קיימת מניעה לנהל פיצרייה במושכר.
 
6.3.    עם זאת, אני מביאה בחשבון, אף את העולה מעדותו של מר דגן, לעניין האפשרות, כי אכן קיימת מניעה אובייקטיבית לנהל פיצרייה במושכר, וזאת, בין היתר, בשל גודל המושכר והדרישה בעניין השירותים, שאליהם התייחס בעדותו.
 
6.4.    ואולם, בעניין זה יש לזכור, כי המהלך של הגשת בקשה למתן רישוי עסק לניהול פיצרייה והיתר זמני בעניין זה, נקטע באיבו ולא מוצה עלֿֿידי הנתבעת 1 לאחר חתימת ההסכם, באשר הנתבעת 1 לא שילמה את האגרה לצורך המשך טיפול בנושא במחלקת רישוי העסקים בעירייה. משכך, לא ניצבת לפניי כיום תשובה פורמלית מאת העירייה בעניין בקשת הנתבעת 1 לקבלת רישיון להפעלת פיצרייה במושכר, וממילא לא ניתן לקבוע ממצא חדֿֿמשמעי בעניין זה, וזאת, עקב אי-מיצוי הטיפול בנושא מצד הנתבעת 1.
 
6.5.    כן לקחתי בחשבון, כי קיים בתיק בסיס ראייתי המלמד, כי בשלב כלשהו במהלך תקופת השכירות החוזית פונה הנכס בפועל, גם אם לא באופן מסודר, עלֿֿידי הנתבעים, ובהמשך אף הוחלף בין הצדדים מסמך המבהיר את אפשרותה של התובעת להשכיר את הנכס לצד ג', עוד בטרם תמה תקופת השכירות עלֿֿפי ההסכם עם הנתבעת 1. ואולם, בעניין זה אני אף מביאה בחשבון את סיפא המסמך, בכל הנוגע לאחריות הנתבעת לחיובים החוזיים, עד למציאת שוכר חלופי.
 
6.6.    ביחס לנזקים אשר נטען, כי הנתבעים הותירו במושכר, אני סבורה, כי לא הונח בסיס ראייתי מספיק לפסיקת מלוא הסכום הנתבע בגין מרכיב זה, בין היתר בהעדר חוות דעת שמאי לביסוס הנטען בהקשר זה.
 
7.         לאור הטעמים העיקריים הנ"ל, ובהתחשב בכך שמדובר בהכרעה בדרך של פשרה, אני קובעת, כי הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו למבקשת סכום כולל של 20,000 ₪.
 
      נוסף על כך, ישאו הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות התובעת ובשכר טרחת בא-כוחה, בסכום כולל של 2,000 ₪ + מע"מ.
 
 
 
5129371
54678313המזכירות תשלח פסקֿֿהדין לב"כ הצדדים.
 
 
 
שרון גלרֿֿאהרוני 54678313-37891/06
ניתן היום, ח' בסיון, תשס"ח (11 ביוני 2008), בהעדר הצדדים.                                                                                 
שרון גלרֿֿאהרוני, שופטת
 
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
וא ; ������0`��ג לעניינים של כלל הזוכים שנושים בחייב בחובות פסוקים (ע"א 1034/92 רמות זיכרון בע"מ נ' ד"ר וולף ואח', דינים עליון כ"ח 350; השופט א.גרוניס: ה"פ (ב"ש) 30/90 המ' 877/93 עוף הנגב בע"מ (בכינוס נכסים) ע"י עו"ד מ.קירש וא' חביב כונסי הנכסים, פ"מ תשנ"ד (ג) 345). " (הדגשות שלי ש.ש.)
 
  1. הפסיקה שפורטה לעיל, אותה הייטיב להביא כב' השופט בר אופיר בספרו כתימוכין, הינה חד משמעית ואינה משתמעת לשתי פנים. כך בע"א 1034/92 הנ"ל נאמר מפורשות, כי משמונה כונס נכסים "מוטלת עליו חובת אוביקטיביות במלוי תפקידו ואין הוא צריך לקדם את האינטרסים של הגורם אשר מטעמו הוצע ככונס, שהרי אחרת תהיה בכך פגיעה באינטרסים של נכסי הכינוס או של נושים אחרים". באותו הקו המשיך גם כב' השופט גרוניס בדברים שאמר בהמ' 877/93 הנ"ל, שנאמרו בהקשר אחר אך ישימים לענייננו: "כונס נכסים אינו רשאי להתעלם מהאינטרסים של מעורבים אחרים, פרט לנושה המובטח שעל פי בקשתו הוא מונה. כך למשל, אם הנכס המשועבד משמש כבטוחה אף לטובת נושה אחר, שדרגת עדיפותו נמוכה יותר, הרי ההחלטות בענין המימוש יכולות להשפיע באופן ישיר על הנושה האחר. על כן, יש להתחשב אף בענינם של גורמים נוספים ואין להתייחס אך ורק לאינטרס של הנושה המובטח שיזם את הליכי הכינוס."
 
הן בבקשת המבקש והן בתגובתו שהיתה בפני כב' ראש ההוצל"פ, עת נתן זה את החלטתו, והן בבר"ע זו ובעקרי הטיעון מטעם המערער, לא הביא ב"כ המבקש כל תימוכין מן הפסיקה או מהספרות המשפטית שיש בה כדי לסתור את ההלכה הנ"ל או לסייגה בנסיבות המקרה עסקינן. אף טענת ב"כ המבקש בישיבת יום 22.12.08, כי ההלכה הנ"ל חלה רק משמונה כונס הנכסים בתיק פשיטת רגל (עמ' 10 לפרוט') נטענה בעלמא ואינה עולה בקנה אחד עם התימוכין שפורטו לעיל.
 
  1. העולה מן המקובץ - החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל שדחתה את הצעת החייב לכיסוי החוב למשיב 1 והוצאות הכינוס בתמורה לביטול הליכי המכר והכינוס מן הטעם, כי למבקש נושים נוספים, שחלקם אף הודיעו כי בדעתם לפעול לפרעון החוב באמצעות הנכס, ניתנה בדין. כל החלטה אחרת הייתה חוטאת לתפקיד כונס הנכסים. טענת ב"כ המבקש, כי בבקשתו (שנדחתה ע"י כב' ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו) יש כדי להייטיב עם יתר הנושים מאחר ותיתן בידם (לאחר מחיקת המשכון לטובת המשיב 1 שהוא נושה מובטח כנגד תשלום חובו במזומן), בסופו של דבר, נכס "נקי יותר" - אינה מדוייקת. עם כל הכבוד הראוי – מי שם את ב"כ המבקש כדוברם של יתר נושיו? האם לבקשתו-הצעתו אותה הביא בפני כב' ראש ההוצל"פ טרם זה נתן את החלטתו צירף הוא הסכמה של כל יתר נושיו לביטול הליכי הכינוס? ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו ראה לנגד עיניו את כל נושי החייב (ואין מחלוקת כי מדובר במספר נושים – די בעיון בנוסח הרישום של הנכס שצורף לתגובת המשיבים 1-2 כדי לראות כי רשומים על הנכס 6 עיקולים שונים וכן משכון נוסף מלבד זה שלטובת המשיב 1) ואין חולק כי עת ניתנה ההחלטה לא הגיע המבקש להסדר עם מי מהם שעניינו הסכמה לביטול הליך הכינוס. בנסיבות אלו הרי שקיימת חזקה שטובת הנושים הינה למימוש הנכס ע"י כונס הנכסים ולא קבלת נכס "נקי יותר",בפרט לאור העובדה כי הנכס נמכר בסכום גבוה משמעותית מהערכת השמאות שלא נסתרה, סכום שיש בו כדי להותיר כספים רבים ליתר הנושים לאחר כיסוי החוב למשיב 1. משמונה כונס נכסים לנכס קם אינטרס הסתמכות לכלל הנושים כי כונס הנכסים יפעל אף לטובתם למימוש הנכס – גם אם הם לא היו אלו שביקשו את מינויו ונקטו בדרכים אחרות לגביית חובם.
 
  1. זכותו של המבקש-החייב לפדות את המשכון, המעוגנת בהוראת סעיף 13 (א) לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 הקובע, כי "החייב וכל אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו, רשאים לפדות את המשכון על ידי קיום החיוב לאחר המועד לקיומו, והוא אף אם יש קביעה אחרת,בהסכם המישכון" מוצתה בנסיבות הענין. משהחליט כב' ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו נשוא הערעור (שכאמור לעיל – מצאתי אותה מוצדקת ונכונה) לאשר המכר למשיבים 3-4 ומשאלו עמדו בהוראות הסכם המכר ושלמו את כל התמורה לה התחייבו – הרי שזכות הפדיון העצמי של המשכון כבר אינה בידי המבקש. בעניין זה אפנה לפסק הדין שניתן בע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ, פ"ד כ"ו(1) 793, 800 (1972), שם נאמרו דברים היפים אף לענייננו:
 
 
"קבלת הטענה, שהוראות סעיף 13 לחוק מאפשרות לחייב לפרוע חוב לנושה בכל עת שהיא, עד להעברת הנכס על שם הקונה, תביא לידי כך, שקונה בהוצאה לפועל יהיה צפוי לנזקים כבדים, שלא באשמתו, גם אם הוא מילא את כל הדרישות של החוק והתקנות. טול מקרה, שקונה שילם את המחיר של הנכס במלואו במשרד ההוצאה לפועל ולשם כך מכר נכס שלו, אך יום לפני ביצוע ההעברה הגיע החייב להסדר עם הנושה, וזה אישר שקיבל את החוב במלואו. האם במקרה כזה מוצדק יהיה להגיד לאותו קונה שיטול את כספו בחזרה וישא בנזק הכרוך בכל הענין? חוששני שפירוש זה של הוראות סעיף 13 לחוק המשכון יביא לידי כך, שכל אדם השומר נפשו יתרחק מהשתתפות במכירות בהוצאה לפועל, ובסופו של דבר יסבלו מכך החייבים, שנכסיהם יימכרו במחירים ירודים, בהעדר חוג קונים מתאים."
 
  1. מאחר וקבעתי, כי החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל שלא לקבל הצעת המבקש לפדיון הנכס ולביטול הליכי המכר והכינוס בתמורה לתשלום החוב למשיב 1 בלבד מוצדקת ונכונה, ולאור החלטתי כי זכות הפדיון העצמי של המבקש מוצתה בנסיבות העניין עוד טרם ההחלטה נשוא הערעור (עם סירובו להצעת כב' ראש ההוצאה לפועל מיום 16.3.2008 לפדיון הנכס) הרי שהמסקנה המתבקשת היא, כי אין בשלב זה כל התנגשות זכויות בין זכויות של המבקש-החייב בנכס לזכויות של המשיבים 3-4 שהמכר להם אושר כדין ושלמו את מלוא התמורה בגינו. כפועל יוצא מכך מתייתר הצורך לבחון טענות ב"כ המשיבים 3-4 באשר לשינוי המצב לרעה של המשיבים 3-4 וטענות ב"כ המבקש באשר ל"איזון הראוי" לגישתו בין זכויותיו לזכויות המשיבים 3-4.
 
סוף דבר
 
  1. הערעור נדחה.
 
  1. הנני מחייב את המבקש לשלם למשיבים 1-2 יחדיו שכ"ט עו"ד בס"ך 5,000 ₪ (סה"כ לשניהם) בצירוף מע"מ כחוק, ושכ"ט עו"ד בסכום זהה ובצירוף מע"מ כחוק, למשיבים 3-4 (סה"כ לשניהם).
 
 
 
  1. הוצאות ההליך, כמפורט לעיל, ישולמו מן הפקדון לב"כ המשיבים 1-2 ולב"כ המשיבים 3-4. יתרת הפקדון תושב לידי ב"כ המבקש.
 
 
 
5129371
54678313שאול שוחט 54678313-1569/08
ניתן היום ג' בטבת, תשס"ט (30 בדצמבר 2008) בהעדר.
__________________
שוחט שאול, שופט
 
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
 
הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן
 
כ ��+&�����> 
 
 
5129371
54678313שאול שוחט 54678313-1569/08
ניתן היום ג' בטבת, תשס"ט (30 בדצמבר 2008) בהעדר.
__________________
שוחט שאול, שופט
 
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
 
הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן
 
מניה שוחט 23, אזור | 077-3393831 | פקס: 0773393834

ייעוץ שיווקי
 פרסום בגוגל בית לעסקים
לייבסיטי - בניית אתרים